החלטה בתיק בש"א 743/07

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר ז' סאלח) בתאריך 14.11.2006 בתיק אז' 2828/05.

2.       בבית המשפט קמא התבררה תביעת המשיב, יליד 26.8.1957, לפיצויים בשל נזקי גוף, שנגרמו לו בתאונת דרכים, שאירעה בתאריך 11.12.1996. כיוון שהתאונה הייתה גם "תאונת עבודה" כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, הגיש המשיב תביעה לקביעת נכות מעבודה למוסד לביטוח לאומי, והוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה, כי נכותו של התובע מגיעה כדי 23.05%. לאחר הפעלת "תקנה 15" לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, הועמדה נכותו של המשיב על שיעור של 35% לצמיתות.

3.       על יסוד הראיות השונות שהונחו לפניו קבע בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק ויסודי, כי למשיב נגרם נזק המגיע כדי הסך 525,159 ש"ח. מסכום זה ניכה בית המשפט קמא סך 258,514 ש"ח, בגין תשלומים שהמשיב קיבל, ועוד יקבל, מהמוסד לביטוח לאומי, ולפיכך, בסיפא לפסק הדין חייב בית המשפט קמא  את המבקשת לשלם למשיב סך 266,645 ש"ח. בנוסף לכך חייב בית המשפט קמא את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.

4.       המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין, והגישה  עליו ערעור, ולצד הערעור הגישה הבקשה המונחת לפני, היא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד שיינתן פסק הדין בערעור שהוגש.

5.       קודם שהוגשה הבקשה המונחת לפני, פנתה המבקשת, כמצוות הדין, לבית המשפט קמא וביקשה כי יעכב ביצוע פסק הדין. בית המשפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשת המבקשת, והורה לשלם למשיב "סך (כולל) של 200,000 ש"ח", ועוד הורה, כי "יתרת הסכום הפסוק תעוכב עד למתן פסק דין על ידי ערכאת הערעור".

6.       בבקשת המבקשת נטען, כי בפסק הדין נפלו טעויות שונות שיש לתקנן, ובמיוחד נפלה בו טעות סופר שבית המשפט קמא הכיר בה אך נמנע מלתקנה. עוד נטען, כי מצבו הכספי של המשיב קשה, וזאת לפי אמרתו שלו בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית בבית המשפט קמא, שם הצהיר: "אני נקלעתי במהלך השנים למצוקה כלכלית קשה, קרובים עזרו לי ומהם לוויתי כספים, אני חייב כספים למלווים ולבעלי עסקים".

          על כן, לדעת ב"כ המבקשת יש להורות על עיכוב מלוא סכום פסק הדין.

8.       לעומת טענות ב"כ המבקשת, טוען ב"כ המשיב בתגובתו, כי אין מקום להעתר לבקשה. לדעת ב"כ המשיב, סיכויי הערעור קלושים, מה עוד, שאין מעכבים פסק דין המורה לעכב תשלום סכום כסף.

9.       לאחר שקראתי הבקשה ושקלתי טענות ב"כ הצדדים, ובתוקף סמכותי לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ותקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ובזיקה לכללים 32(א) ו- 33 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986, הנני מחליט לדחות הבקשה על הסף, והטעם לכך הן ההתבטאויות החמורות המופיעות בבקשה ובתצהיר התומך אותה. הנייר אומנם סובל הכל, אך במסמכים המוגשים לבית המשפט על ידי עורכי דין, יש גבולות שעורכי הדין אינם רשאים לעבור אותם, ולהלן אבהיר במה דברים אמורים:

(א)     המבקשת אכן הגישה בקשה לבית המשפט קמא לתקן טעויות סופר, שלטענתה נפלו בפסק הדין. הטעויות נגעו לאופן בו חישב בית המשפט קמא את שיערוך שכרו של המשיב. אציין, כי בית המשפט קמא שיערך את שכר הבסיס שקבע לפי השינויים שחלו במהלך הזמן בשכר הממוצע במשק, בה בשעה שלטענת ב"כ המבקשת היה עליו לשערך את השכר לפי מדד המחירים לצרכן. עוד טענה המבקשת, שאף אם היה מקום להצמיד את שכר הבסיס לשכר הממוצע, כי אז התוצאה המתקבלת היא תוצאה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט קמא. בנוסף לאלה טענה המבקשת, כי באחד מראשי הנזק (הגבלה לרכב אוטומטי) היה מקום להוון את הפיצוי שנפסק, ולפסוק לתובע סך 6,847 ש"ח במקום הסך 10,000 ש"ח.

(ב)      בית המשפט קמא דחה את הבקשה לתיקון טעויות הסופר, וקבע כי הצמדת שכר הבסיס לשכר הממוצע במשק לא נעשתה מתוך טעות אלא מדעת (ולעניות דעתי צדק בית המשפט באופן השיערוך). עוד הסביר בית המשפט מדוע לא היוון את הסכומים בנוגע להגבלת רכב אוטומטי. אשר לחישוב השיערוך מצא בית המשפט, כי אכן נפלה טעות, אך נמנע מלתקן את הטעות משום שסבר, כי התוצאה הסופית של פסק הדין היא התוצאה "הראויה והצודקת".

(ג)      בשל דברים אלה, כתב ב"כ המלומד של המבקשת בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין כדברים הבאים:

"מההנמקה של בית המשפט קמא, במסגרת ההחלטה שניתנה בבקשה לתיקון הטעות הנ"ל, עולה חשש כבד, כי ביסוד פסק הדין עומדת מגמה חמורה, לפיה בית המשפט הנכבד קמא קבע לעצמו ומראש מה תהיה התוצאה הסופית של פסק הדין, ורק לאחר מכן הוא פעל לאילוץ העובדות, הנתונים והמספרים, ולהטיית הנוסחאות והכללים, כדי "לאנוס" אותם על מנת יולידו את התוצאה הנ"ל, אשר נקבעה מראש.

  המגמה הנ"ל, אשר נחשפה במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון הטעות החשבונאית (כך במקור - י"כ) החמורה שנפלה, מטילה עננה כבדה על פסק הדין כולו. כמפורט בהודעת הערעור, הצדק וגם מראית פני הצדק מחייבים, כי בנסיבות העניין יבוטל פסק הדין כולו והתיק יוחזר למותב אחר לשם שמיעתו מחדש.

  מכאן עתירתה של המבקשת לעיכוב ביצוע מלא של פסק הדין."

          ב"כ המבקשת חשש ככל הנראה, שמא לא אשים לב לדברים אלה, וכדי להבטיח שאראה אותם ואתן להם את דעתי, טרח להדגיש את הדברים באותיות כהות ועבות.

(ד)      הבקשה לעיכוב ביצוע נתמכה בתצהיר, שנחתם על ידי עו"ד אנה ברצי אקסלרוד, העובדת במחלקת התביעות של חברת הביטוח המבקשת. נראה, שאף עורכת דין מלומדת זאת שכחה את כללי האתיקה החלים עליה, ואף בתצהירה הצהירה אותם דברים ממש (בהשמטת המלה "כבד" לאחר המלה "חשש", כלומר, "עולה חשש" במקום "עולה חשש כבד"):

"מההנמקה של בית המשפט קמא, במסגרת ההחלטה שניתנה בבקשה לתיקון הטעות הנ"ל, עולה חשש, כי ביסוד פסק הדין עומדת מגמה חמורה, לפיה בית המשפט הנכבד קמא קבע לעצמו ומראש מה תהיה התוצאה הסופית של פסק הדין, ורק לאחר מכן הוא פעל לאילוץ העובדות, הנתונים והמספרים, ולהטיית הנוסחאות והכללים, כדי "לאנוס" אותם על מנת יולידו את התוצאה הנ"ל אשר נקבעה מראש."

          אף עורכת הדין החתומה על התצהיר דאגה להדגיש את האמרות הנזכרות, שמא תוסח דעתי מהן ולא אשים להן לב, ואף היא חזרה על הפיסקאות  הפותחות במילים "המגמה הנ"ל ..." ו- "מכאן עתירתה ..." כמצוטט לעיל מתוך הבקשה.